פרשת וזאת הברכה
"ויעל משה מערבת מואב וכו'
ויראהו ה
'את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון"
דברים לד א-ב.
כבר בפרשת וילך בארנו שאת התורה כולה כתב מחבר אלמוני.
אותו המחבר ודאי שלא נתכוון כי יתיחסו אל ספרו כאילו כתב את זה הספר משה בעצמו. וכאן,
בפרשה זו, נוסיף ונחזק את דברינו שם.
הנה משה עומד בעבר הירדן,
זמן רב לפני שבני ישראל חילקו ביניהם את הארץ.
חלוקת הארץ היתה בגורל (הגרלה) כמו שכתוב במדבר כו נה:
"אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב בין מעט".
את הארץ חילקו,
כידוע,
בימי יהושע כדכתיב ביהושע יט לב:
"לבני נפתלי יצא הגורל הששי" וכן הוא אומר בפסוק מ:
"למטה בני דן למשפחתם יצא הגורל השביעי" אם כן היאך יתכן כי משה כותב בספר התורה": ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה" כלאמר את נחלות שבטי דן ונפתלי, אפרים מנשה ויהודה? והלא אז עדיין לא ידעו בני ישראל כלל איזה מקום יעלה לאיזה שבט בגורל?
והגע בעצמך: אם כך היה אמנם כתוב באותו ספר שנתן משה אל הכהנים, היו בני ישראל מתפלאים מאד. בשביל מה צריך היה יהושע להפיל גורל אם ידוע כבר מקומם של שבט דן ושבט נפתלי ושבטי אפרים ומנשה ויהודה?
ולכן יפה כתב אבן עזרא דברים לד א: "ויעל משה, לפי דעתי כי מזה הפסוק כתב יהושע",
ניחא. אלא שהוסיף ותמה אבן עזרא היאך יהושע יודע מה הראה ה' את משה, והלא משה עלה לבד ההרה ושם מת ונקבר לבד, ועל זה אמר:
"ובדרך נבואה כתבו [יהושע]".
והרי לך שוב "תירוץ הנבואה" ולעניין זה ראה להלן.
כיוצא בזה בשמואל א פרק ד: "ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על האבן העזר" והלא אבן זו רק מאוחר יותר נקראה אבן העזר שמואל א פרק ז יב:
"ויקח שמואל אבן אחת וישם בין המצפה ובין השן ויקרא את שמה אבן העזר..."
וכך כותב הרד"ק שמואל א פרק ד א: "והכותב אמר זה כי כשהיתה זאת המלחמה אבן נגף היתה ולא אבן עזר ועדיין לא נקראה אבן העזר וכו' אבל מה שנכתב הנה אבן העזר דברי הסופר הם וכן וירדף עד דן"
ומי הוא אותו "הסופר" שבדברי רד"ק? הרי זה בדיוק אותו הכותב האלמוני אשר בו דיברנו. הנה יוצא מדברי הרד"ק שהנאמר בבראשית יד יד:
"וישמע אברם כי נשבה אחיו וכו'
וירדף עד דן" אלו דברי סופר התורה שחי לאחר שחילקו את הארץ בגורל וקראו את שם העיר דן כדכתיב בשופטים יח כט:
"ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם…" ואין צריך לאמר כי מכאן ברור שסופר זה כתב את התורה אחרי מות משה.
ומה אומרים על כך חז"ל במכילתא דרבי שמעון בשלח: "עד דן, עדיין לא באו שבטים לארץ ולא נתחלקה ארץ ישראל לישראל ומה תלמוד לומר עד דן אלא שאמר לו לאברהם שנים עשר שבטים עתידין לצאת מחלציך וזה חלקו של אחד מהם" וכבר אמרנו פעמים הרבה כי כך דרכם של רבותינו,
שכאשר מתקשים בכתובים מתרצים בדברי נבואה.
(אם ימצא כתוב בספר כלשהו "בשנת ה' תרמ"ח, פה עיה"ק ירושלים, במקום הקרוי גבעת הכנסת…"
האם נאמר כי אמנם בתרמ"ח נכתב הספר ורוח נבואה נפלה על המחבר או שנאמר פשוט כי הספר נכתב בודאי לאחר שנת ה'תש"ח וכל המשכיל יבין.)
ודע לך שלא רק רבותינו הראשונים האבן עזרא והרד"ק העיזו לומר בגלוי שלא משה כתב את כל התורה אלא אף רבותינו שבתלמוד אמרו כך.
נאמר בבבא בתרא יד ע"ב: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם"
הנה מבואר שמשה כתב ספר וכן את דברי בלעם וע"כ ספרו שכתב ודאי אינו ספר התורה שהרי פרשת בלעם היא חלק מספר התורה. ואילו לדעת הירושלמי בסוטה פרק
ה' הלכה ה': "משה כתב חמשה ספרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם" הרי לך עדות גמורה של הירושלמי שפרשת בלק ובלעם לא נכתבו מלכתחילה בספר התורה אלא הם תוספת מאוחרת שהוסיף משה.
ובדף טו ע"א נאמר: "אמר מר, יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה [מן "וימת משה" עד סוף הספר,
ודעת אבן עזרא מ"ויעל משה" שהם שנים עשר פסוקים] וכו' אמר לו ר'
שמעון אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" נמצא שלתנא קמא יהושע הוא זה אשר כתב את שמונת הפסוקים האחרונים.
והגע בעצמך:
לשיטתם של כל אלה המאמינים כי ספר התורה שבידינו אין בו אות אחת שלא כתבה משה מפי הגבורה, איזה ספר תורה ציוה משה את הלוים בדברים פרק לא כו: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'"?
האם היה זה ספר אשר בו חסרים שמונת הפסוקים האחרונים?!
ובדברים אלה נסיים בשטו"מ את באורנו בכל פרשיות השבוע. יהי רצון שהקורא הנבון והמעיין המשכיל ירד לסוף שורש כוונותינו. ואתה, הבוחן ובודק בעין פתוחה ובשכל ישר ובלב הגון את דברינו לאורך כל הפרשיות תראה גם תווכח בעליל כי כל דברינו אמת ונתמכים ביתדות של מאמרי מקרא, משנה וגמרא, ראשונים ואחרונים.
ואחרי אשר סילקנו את כל משענות הקנה הרצוץ ותרוצי הסרק ותשובות ההבל שאינן מתקבלות על הדעת ואינן מתיישבות עם שום הגיון הראינו כי חמשה ספרים אלה לא בידי אלהים נכתבו ואף לא בידי משה מפי גבורה כלשהיא,
אלא ספרים אנושיים הם לכל דבר ועניין, בידי אדם נכתבו ובידי אדם נערכו ולבני אדם נועדו.
חזק חזק ונתחזק
דבר דעת אמת
